אלצהיימר

הסבר מפורט על מחלות

אלצהיימר הוא הסוג השכיח ביותר של דמנציה. מחלת האלצהיימר לבדה מהווה למעלה מ-50% ממקרי הדמנציה. כמו כל סוג של דמנציה, גם אלצהיימר מאופיין בקבוצה של סימפטומים המשפיעים לרעה על תפקודים קוגניטיביים כמו זיכרון, יכולת התקשורת, ההיגיון והסיבתיות, כמו גם על ביצוע פעולות יומיומיות. אלצהיימר מתפתח עם הזמן ומשפיע לשלילה על יכולות הזיכרון, השפה ותהליכי המחשבה. בנוסף, אלצהיימר גורם לסימפטומים כדוגמת בלבול, אפתיה, דיכאונות, חוסר התמצאות, שינויים התנהגותיים ושיקול דעת לקוי. במקרים מתקדמים נוצרים אף קשיים בדיבור, בבליעה או בהליכה. הסיכוי לפתח אלצהיימר או דמנציה גדל עם הגיל, על אף שזהו לא סממן טבעי להזדקנות. כרגע אין מרפא למחלה, אך ניתן לטפל בסימפטומים המלווים אותה.

אופן השימוש:

מומלץ להגיע לקליניקת טבעוני לאבחון, התייעצות וטיפול טבעי כולל תזונה.
אופן השימוש באופן כללי: אמטיב, אוקסיטיב.
למידע נוסף ולהדרכה 03-5399000

דמנציה

השלב המתון יותר הוא כאשר מושפע תפקוד האדם. השלב הקשה ביותר, הוא כאשר אדם מגיע למצב שהוא תלוי לחלוטין באחרים לביצוע הפעילויות הבסיסיות של חיי היומיום. מחלת אלצהיימר (AD) מתפתחת באיטיות, בתחילה המחלה משתלטת על חלקי המוח השולטים על המחשבה, הזיכרון והשפה. אנשים יתקשו לזכור דברים שקרו לאחרונה או שמות של אנשים שהם מכירים. ליקוי קוגניטיבי מתון (MCI) מתאפיין בבעיות זיכרון יותר מאשר אצל אנשים אחרים בני אותו גיל. רבים מהאנשים עם MCI, אך לא כולם, יפתחו אלצהיימר. עם הזמן, הסימפטומים יחמירו ואותם אנשים עשויים לא להכיר עוד את בני משפחתם, יתקשו בדיבור, קריאה ואף בכתיבה. בנוסף, עלולים לשכוח פעולות רוטיניות פשוטות כמו: צחצוח שיניים או סירוק השיער. בהמשך הם עלולים לפתח התנהגויות אגרסיביות או חרדות, בסופו של דבר, הם יזדקקו לטיפול צמוד. ההידרדרות מתחילה בדרך כלל לאחר גיל 60 ומחמירה ככל שמתבגרים. גורם הסיכון העיקרי להתפתחות אלצהיימר הינו הגורם התורשתי. היום גם ידוע שחולי סוכרת נמצאים בסיכון מוגבר לפתח אלצהיימר, ואלצהיימר אף קיבל את השם 'סוכרת סוג 3'.

דמנציה לעומת אלצהיימר

דמנציה היא סינדרום, המאגד תחתיו סימפטומים שונים הגורמים לירידה קוגניטיבית. אלצהיימר לעומת זאת זו מחלה. אלצהיימר היא מחלה סופנית אשר בשלב זה אין ממנה מרפא, אך ניתן לטפל נקודתית בסימפטומים המלווים אותה. אלצהיימר הוא הסוג השכיח ביותר של דמנציה. מחלת האלצהיימר לבדה מהווה למעלה בין 50% ל-70% מכלל מקרי הדמנציה. הסוג השני הנפוץ ביותר של דמנציה נקרא 'דמנציה וסקולרית', המשפיעה גם היא על יכולת עיבוד המידע. סוגי דמנציה מסוימים עשויים להיות הפיכים, אך רב סוגי הדמנציה אינם הפיכים ואף גורמים להתדרדרות עקבית ביכולותיו הקוגניטיביות של המטופל.

דמנציה וסקולרית יכולה להופיע לאחר שבץ מוחי, כתלות במיקום השבץ וחומרתו. במקרה של שבץ חוזר הסיכויים לפתח דמנציה וסקולרית עולים משמעותית. ניתן לומר שמי שנמצא בסיכון מוגבר לפתח דמנציה נמצא גם בסיכון גבוה ללקות בשבץ מוחי. מחקרים מצאו כי שבץ, כמו גם התקף לב, הינם גורמי סיכון לדמנציה וההפך גם הוא נכון, והוכיחו שכ-10% מהאנשים שלקו בשבץ עתידים לפתח דמנציה בשנה הראשונה לאחר שלקו בשבץ. עם העלייה בגיל כך גם עולה הסיכון לפתח מצבים אלה.

לדמנציה וסקולרית 4 סוגים, כאשר 3 מהם קשורים לשבץ מוחי. כל סוג משפיע על אזור אחר של המוח ועל כן גורם לסוג שונה של נזק. במקרים מסוימים ניתן להאט את התפתחותה של דמנציה וסקולרית. נדיר שדמנציה וסקולרית מופיעה לפני גיל 65.

גורמים נוספים לפיתוח דמנציה וסקולרית כוללים עישון, לחץ דם גבוה, כולסטרול גבוה, סוכרת, משקל עודף וטרשת עורקים. טרשת עורקים גורמת להיצרות כלי הדם על ידי הצטברות פלאק בעורקים. כתוצאה מכך ישנו סיכון מוגבר ללקות באירועים לבביים ומוחיים כאחד. טרשת נפוצה, אירועי לב, שבץ מוחי ודמנציה אינם רק תולדה של נטייה תורשתית אלא גם של אורח חיים יושבני ולא מוקפד.

מחלת האלצהיימר היא מחלה בלתי הפיכה:

המוח מתקדם לאט בכיוון הרס הזיכרון ומיומנויות חשיבה ובסופו של דבר נהרסת גם היכולת לבצע משימות פשוטות ביותר. אצל רוב האנשים עם מחלת אלצהיימר התסמינים הראשונים מופיעים לאחר גיל 60. המחלה נקראת על שם ד"ר אלואיס אלצהיימר, שגילה אותה. בשנת 1906, תגליתו נולדה כאשר בבדיקה שעשה ברקמת המוח של אישה שנפטרה ממחלה נפשית יוצאת דופן. הבחין ד"ר אלצהיימר בסימפטומים שכללו אובדן זיכרון, בעיות שפה והתנהגויות בלתי צפויות. לאחר מותה, הוא בחן את מוחה ומצא גושים חריגים רבים (הנקראים פלאק עמילואיד) וצרורות סבוכים של סיבים (הנקראים כיום סבכים פיברילריים). הימצאות גושים וצרורות סבוכים במוח הם שני המאפיינים העיקריים של המחלה. הוא גם הבחין באובדן בחיבורים בין תאי עצב (נוירונים) במוח.

השינויים החלים במוח בחולי האלצהיימר:

למרות שאנו עדיין לא יודעים כיצד מתחיל התהליך, הנזק למוח מתחיל שנים
לפני הופעת התסמינים. בשלב הקליני של המחלה מתרחשים שינויי רעלניים במוח, גם בקרב אנשים שעדיין לא חווים תסמינים. נוצרים גושים חריגים של חלבונים בצורת פלאק עמילואיד וסבך של תאי עצבים  בכל רחבי המוח. גם הנוירונים הבריאים מתחילים "לעבוד" בצורה פחות יעילה. במשך הזמן, הנוירונים מאבדים את יכולתם לתפקד ולתקשר אחד עם השני ובסופו של דבר הם מתים. לאחר זמן לא רב, הנזק מתפשט אל עבר ההיפוקמפוס, החיוני ליצירת זיכרונות.
במצב מתקדם, כאשר הנוירונים מתים, אזורים במוח המושפעים מכך מתחילים להתכווץ. הנזק הוא כה נרחב , ומוביל לכך שרקמת המוח מצטמצמת באופן משמעותי.

סימפטומים של אלצהיימר

בעיות זיכרון הם בדרך כלל אחד מסימני האזהרה הראשונים של אובדן קוגניטיבי, ומהווים סימן לתחילת התפתחות. יש אנשים עם בעיית זיכרון הנקראת ליקוי קוגניטיבי מתון (MCI). לאנשים אלה יש יותר בעיות זיכרון מהרגיל, אך הסימפטומים אינם חמורים כמו אצל חולי אלצהיימר. מחקרים מצאו קשר בין MCI לבין קשיים בתנועה, כמו כן, החוקרים גם ראו קשר בין MCI ובעיות חוש הריח. יכולתם של אנשים עם MCI לבצע את פעילות יומיומית שוטפת לא נפגעת באופן משמעותי. עם זאת, אנשים יותר מבוגרים עם MCI בהשוואה לאלו ללא MCI, נמצאים בסיכון מוגבר לפתח אלצהיימר.

ירידה בהיבטים אחרים של קוגניציה, כמו ראייה, בעיות מרחביות והסקת מסקנות או שיפוט לקוי, עשויים לרמז על שלבים מוקדמים ביותר של מחלת אלצהיימר. בבדיקות מחפשים בהדמיה מוחית סימנים ביולוגיים, למשל – אצל אנשים עם MCI ובעלי היסטוריה משפחתית של אלצהיימר, ניתן לזהות שינויים במבנה המוח כמו אצל חולי אלצהיימר. מחקרים ראשוניים מצביעים על כך שגילוי מוקדם באמצעות סממנים ביולוגיים והדמיה עשויים להיות אפשריים, אבל יהיה צורך לאשר את הממצאים על ידי קיום בדיקות נוספות

שלבי מחלת האלצהיימר

אלצהיימר במצב מתון:
השלבים הראשונים של המחלה –
סימנים מוקדמים של אלצהיימר כוללים אובדן זיכרון הדרגתי, ליקויים התנהגותיים ושינויים ביכולות קוגניטיביות אחרות. השינויים יכללו למשל, חוסר יכולת התמצאות במרחב מה שיכול לגרום לאדם ללכת לאיבוד, חוסר יכולת להתנהל עם כסף כמו תשלום חשבונות, חזרה על אותן שאלות, ביצוע משימות יומיומיות במשך זמן רב מאוד, שיפוט לקוי, חוסר יכולת לעקוב אחר הסיפור (סימן ראשוני מובהק) הימנעות מפעילויות חברתיות, חרדות, שינויים במצב הרוח וכן באישיות. לעיתים קרובות, אנשים מאובחנים כחולי אלצהיימר כבר בשלב זה

אלצהיימר במצב בינוני
בשלב זה, הנזק מתרחש באזורים של המוח השולטים בשפה, חשיבה, עיבוד חושי ומודעות. שלב זה מאופיין באובדן זיכרון, בלבול רב וקושי בזיהוי בני משפחה וחברים. הם עלולים להיתקל בקושי ללמוד דברים חדשים ,לבצע משימות שכוללות שלבים מרובים (כמו להתלבש), או להתמודד עם מצבים חדשים . כמו כן תחל הופעת מצבים של הזיות ופרנויה, כמו גם התנהגות אימפולסיביות.

אלצהיימר במצב חמור
עד לשלב הסופי, הפלאק וסבך התפשטו בכל רחבי המוח ורקמת המוח הצטמצמה באופן משמעותי.
במצבים מתקדמים אלה האדם מאבד את יכולת הדיבור, הבליעה או ההליכה, והינו תלוי לחלוטין באחרים. לקראת הסוף, האדם נמצא במצב בו הגוף בחוסר תפקוד

הגורמים למחלת האלצהיימר

כאמור המדענים עדיין אינם מבינים מה גורם למחלת אלצהיימר, אך ברור יותר ויותר כי המחלה מתפתחת בשל סדרה מורכבת של אירועים המתרחשים במוח לאורך פרק זמן ארוך, עוד לפני הופעת הסימפטומים. סביר להניח כי הגורמים להתפתחות אלצהיימר כוללים שילוב של גנטיקה, סביבה וסגנון חיים. כיוון שאורח חייהם והגנטיקה של אנשים שונה, כך גדלים וקטנים בהתאם סיכוייהם לפתח אלצהיימר.

אחת התעלומות הגדולות של מחלת האלצהיימר היא מדוע הפגיעה מתרחשת בעיקר במבוגרים. מחקר אשר יעסוק כיצד המוח משתנה בהשפעת הגיל ישפוך אור על שאלה זו. לדוגמה, מדענים לומדים כיצד הגיל קשור לשינויים במוח ולנזק לנוירונים והשפעתם על התפתחות מחלת אלצהיימר. השינויים הקשורים לגיל כוללים אטרופיה (התכווצות) של חלקים מסוימים של המוח, ייצור של מולקולות בלתי יציבות הנקראות רדיקלים חופשיים ותפקוד המיטוכונדריה

גנטיקה :

התפתחות מוקדמת של אלצהיימר היא צורה נדירה של המחלה [כשהיא מתרחשת בגיל 30-60]
ומייצגת פחות מ- 5% מחולי אלצהיימר. רוב המקרים של התפתחות מוקדמת של אלצהיימר מופיעים על רקע גנטי, מחלת אלצהיימר גנטית נגרמת על ידי שינויים באחד משלושת הגנים בירושה מהאב ומופיעה בדרך כלל בסביבות גיל 60.

איכות הסביבה / סגנון חיים הגורמים לאלצהיימר:

מחקרים מצביעים על שורה של גורמים מעבר לגנטיקה בסיסית שעשויים לשחק תפקיד בהתפתחות
מהלך מחלת האלצהיימר. יש קשר הדוק בין ירידה קוגניטיבית לבין מצבם של כלי הדם וחילוף החומרים, לבין התפתחות מחלות לב, שבץ, לחץ דם גבוה, סוכרת והשמנת יתר. הבנת יחסי גומלין אלה ובדיקה קלינית מוקדמת יעזרו לנו להבין האם גורמי הסיכון מהווים תנאים להתפתחות מחלת אלצהיימר .יתר על כן, תזונה מזינה, פעילות גופנית, מעורבות חברתית, גישה חיובית לחיים, לימוד שפות או דברים חדשים אחרים, יכולים לעזור לאנשים להישאר בריאים גם בשלבי ההזדקנות.

מחלות רקע כמגבירות סיכוי לפתח אלצהיימר:

סוכרת: בסוכרת סוג 2 יש פגיעה ביכולת לספק מזון לתאים ונוצרת הרעבה של התאים, עקב חוסר יכולת של הגוף להכניס את הגלוקוז לתא. חולי סוכרת נמצאים בסיכון מוגבר לפתח שיטיון מסוג אלצהיימר או דמנציה וסקולרית, עקב סיבוכי המחלה וביניהם פגיעה בכלי הדם במוח ושבץ מוחי, המגדילים משמעותית את הסיכויים לפתח שיטיון והפרעות קוגניטיביות אחרות. אלצהיימר אף קיבל את השם 'סוכרת סוג 3'.
מניעת סוכרת או ניהול נכון של המחלה עשויים למנוע או לפחות להפחית את הסיכויים לפתח דמנציה, בין אם אלצהיימר או שיטיון מסוג אחר.
איזון רמות הסוכר בגוף, פעילות גופנית ותזונה בריאה, מאוזנת ומוקפדת, כמו גם הגבלה קלורית יכולים למנוע את התדרדרות המחלה, את הפגיעה בכלי הדם ואת הסיכויים לפתח דמנציה מכל סוג.

אבחון מחלת האלצהיימר

את מחלת האלצהיימר ניתן לאבחן בוודאות רק לאחר המוות, על ידי קישור אמצעים קליניים עם בחינה של רקמת המוח: בפתולוגיה – נתיחה שלאחר המוות.  כיום לרופאים יש מספר שיטות וכלים שיסייעו להם לקבוע די במדויק אם אדם נמצא במצב של בעיות זיכרון דמנטיות המהוות שלב ראשוני להתפתחות אלצהיימר או בעיות זיכרון על רקע אחר.

כדי לאבחן אלצהיימר, רופאים יבדקו:

מהו מצב בריאותו הכללית של אותו אדם, בעיות רפואיות בעבר, היכולת לבצע פעילויות יומיומיות, ושינויים בהתנהגות ואישיות .כמו גם בדיקת הזיכרון, פתרון בעיות, יכולת ריכוז, ספירה ושפה. בנוסף, יבוצעו בדיקות רפואיות סטנדרטיות, כדי לזהות גורמים אפשריים אחרים של הבעיה. הבדיקות יכללו בדיקות דם ושתן, וביצוע סריקות מוח, כגון טומוגרפיה ממוחשבת (CT) או בדיקת תהודה מגנטית (MRI) , כל זאת על מנת להבדיל סימפטומים של מחלת אלצהיימר מגורמים אחרים כמו שבץ או גידול במוח. בדיקות אלו יתנו לרופאים מידע על האופן שבו הזיכרון של האדם משתנה במשך הזמן.

אבחון מדויק מועיל להגדרת התסמינים

אבחון יחשוף אם מדובר במחלת אלצהיימר או סיבה אחרת, כדוגמת גידול, שבץ מוחי, מחלת פרקינסון, הפרעות שינה, תופעות לוואי לתרופות או מצבים אחרים שעשויים להיות הפיכים ואולי ניתן לטפל בהם.
תחילת טיפול בשלב מוקדם של תהליך המחלה יכול לעזור לשמור על תפקוד במשך זמן מה, למרות שאת תהליך המחלה הבסיסית לא ניתן לשנות. בנוסף, חשיבותו של האבחון המוקדם יכול לספק יותר הזדמנויות לאנשים להיות מעורבים בניסויים קליניים. במחקר קליני אופייני, המדענים יכולים לבחון תרופה או טיפול כדי לראות אם התערבות יעילה ועבור מי הוא יעבוד בצורה הטובה ביותר.

מחלת האלצהיימר היא מורכבת, לכן חשוב יהיה למצוא דרכים לעכב, למנוע או לשמר את איכות החיים ע"י האטה ועיכוב התפתחותם של הסימפטומים של המחלה.

סימפטומים התנהגותיים של חולי אלצהיימר כוללים:

נדודי שינה עצבנות, נדודים, חרדה, כעס ודיכאון.טיפול בסימפטומים התנהגותיים לעתים קרובות גורם לאנשים עם אלצהיימר להיות יותר נינוחים וכתוצאה מכך מאפשר למטפלים בהם לסייע להם בצורה קלה יותר.

האטה, עיכוב או מניעה של מחלת אלצהיימר

מחקרים על מחלת אלצהיימר התפתחו עד לנקודה בה המדענים יכולים להביט אל מעבר לטיפול בתסמינים ולחשוב על מענה לתהליכי המחלה הבסיסית. בניסויים קליניים מנסים למצוא דרך להאט, לעכב ואולי גם למנוע על ידי שילוב של אימון קוגניטיבי, פעילות גופנית ונוגדי חמצון. כמו גם לאזן מצבי לב, כלי דם וסוכרת אשר מאיצים את התפתחות המחלה

הטיפול בחולה אלצהיימר בהיבטים כלליים

הטיפול באדם חולה אלצהיימר הוא בעל עלות גבוהה, הן מבחינה נפשית, גופנית וכלכלית, וכן התפקוד המשתנה כמשפחה. חשוב מאוד להכין את המשפחה לשלבים השונים של המחלה לתת כלים ואסטרטגיות להתמודדות עם המצבים היותר קשים בעיקר בשלב הסיעודי. קבוצת תמיכה היא חבל הצלה קריטי למטפלים ולבני המשפחה על מנת להתמודד עם החולה, המחלה ותופעותיה.
בקבוצת התמיכה מתאפשר למטפלים למצוא הפוגה ללחציהם, לשתף בחששותיהם, לשתף בחוויותיהם ולקבל עצות.
קיימים ארגונים רבים הנותנים חסות על המטפל וחיבור לקבוצות תמיכה דרך האינטרנט ברחבי הארץ.  יש מספר גדל והולך של קבוצות של אנשים בשלב מוקדם של אלצהיימר ובני משפחותיהם. רשתות התמיכה יכולות להיות בעלות ערך במיוחד כאשר עומדים בפני ההחלטה הקשה האם וכאשר להעביר את החולה לבית אבות או דיור מוגן