מיאלומה

מיאלומה היא סרטן של תאי הפלסמה הנמצאים באופן תקין במח העצם, שיכולה לגרום לעצם החיצונית להיות דקה מאוד ולגרום לכאבי עצמות.  מיאלומה מופיעה באנשים בגיל העמידה ומעלה, בדרך כלל מיאלומה לא מופיעה לפני גיל 50 ונדיר מאוד למצוא אותה באנשים צעירים מגיל 40 ומטה.

אופן השימוש:

מומלץ להגיע לקליניקת טבעוני לאבחון, התייעצות וטיפול טבעי כולל תזונה.
למידע נוסף והדרכה  03-5367780

הגדרת מיאלומה:

תאי פלסמה, מהווים חלק מתאי הדם הלבנים, שנועדו להיווצר ולהגן על הגוף מפני זיהומים. תאים אלו מייצרים חלבונים מיוחדים הנקראים נוגדנים או אימונוגלובולינים.  נוגדנים אלה נישאים במחזור הדם, מוכנים לתקוף כל וירוס או חיידק שיפלוש לגוף. במקרה של זיהום, נוצרים יותר תאי פלסמה, המייצרים יותר נוגדנים שתוקפים את הגורם לזיהום. מיאלומה, הנקראת גם מיאלומה מרובה או מיאלומטוזיס, היא סרטן של תאי הפלסמה. תאים סרטניים אלה נקראים תאי מיאלומה. תאי דם נראים ופועלים בצורות שונות, אך הם מתקנים את עצמם ומתרבים באותו אופן.  באופן תקין, תאי הדם מיוצרים בצורה מסודרת ומבוקרת, אך במיאלומה התהליך יוצא משליטה ותאי פלסמה לא תקינים ממשיכים להתחלק ללא בקרה, מתרבים ויוצרים תאי מיאלומה רבים.  תאים אלה ממלאים את מח העצם ומפריעים לייצור התקין של תאי דם לבנים, תאי דם אדומים וטסיות.

תאי מיאלומה בדרך כלל מייצרים סוג אחד של נוגדן לא תקין בכמות גדולה.נוגדן זה נקרא פאראפרוטאין, חלבון M או חלבון פתולוגי. חלבון זה אינו יכול להילחם ביעילות בזיהומים ובדרך כלל מפחית את ייצור הנוגדנים התקינים. תאי המיאלומה מסוגלים להתפשט במח העצם ולתוך המעטפת הקשיחה של העצמות בחלקים שונים של הגוף. יכולת התפשטות זו היא המקור למונח מיאלומה מרובה.

מיאלומה היא רק מחלה אחת מבין סוגים רבים של הפרעות בתאי הפלסמה. חלק מהמחלות עלולות להתפתח למיאלומה, אך דבר זה אינו וודאי. שתי המחלות השכיחות ביותר אשר נוטות להתפתח למיאלומה הן גאמופתיה מונוקלונלית בעלת משמעות לא ידועה (MGUS) ומיאלומה רדומה או זוחלת(Smoldering).  במידה ואובחן אחד מהסוגים יש לבצע בדיקות דם ובדיקות מעקב נוספות, אך לא יהיה צורך בקבלת טיפול אם מצב המחלה הוא לא מתקדם.

לפעמים נמצאים תאי פלסמה חריגים רק באתר הממוקם בגוף, בתוך העצם בדרך כלל. מחלה זו נקראת פלסמציטומה בודדת. הטיפול בה הוא באמצעות קרינה, והמעקב נעשה באמצעות בדיקות דם, למקרה שתתפתח מיאלומה בעתיד. מיאלומה נפוצה היא סרטן צורות בסוג של תא דם לבן הנקרא תאי פלזמה.  תאי פלזמה עוזרות להילחם בזיהומים על ידי הפיכת נוגדנים שמזהים וחיידקי התקפה. מיאלומה נפוצה גורמת לתאי סרטן להצטבר במח העצם, שבו הם דוחקים החוצה תאי דם בריאים. במקום לייצר נוגדנים מועילים, התאים הסרטניים מייצרים חלבונים חריגים שיכול לגרום לבעיות בכליות.

טיפול במיאלומה נפוצה לא תמיד הכרחית. אם אין סימנים ותסמינים, ייתכן שלא יידרש טיפול. אם מתפתחים סימנים ותסמינים, ניתן להקל במספר טיפולים כדי לשלוט במיאלומה הנפוצה. סימנים ותסמינים של מיאלומה נפוצה יכולים להשתנות, בשלב מוקדם של המחלה, וייתכן שלא יהיה שום סימן.

גורמים / סיבות למיאלומה:

לא ברור מה גורם למיאלומה.הרופאים יודעים כי מיאלומה מתחילה בתא אחד לא תקין של הפלזמה במח העצם – רקמה שמלאה במרכז רוב העצמות הרכות, ייצור הדם. התאים הנורמליים מוכפלים במהירות. מכיוון שתאי הסרטן לא מבשילים ואז מתים כמו שעושים התאים הנורמליים, הם מצטברים, ובסופו של דבר מכריעים את הייצור של התאים הבריאים. במח העצם, תאי מיאלומה דוחקים החוצה את תאי הדם לבנים הבריאים ותאי הדם האדומים, שמוביל לעייפות וחוסר יכולת להילחם בזיהומים. תאי מיאלומה ממשיכים לנסות לייצר נוגדנים, ו לייצר תאי פלזמה בריאים , אבל אז תאי מיאלומה מייצרות נוגדנים לא נורמליים שהגוף לא יכול להשתמש בהם.  במקום זאת, הנוגדנים החריגים (חלבונים חד שבטיים, או חלבוני M) מצטברים בגוף וגורמים לבעיות, כגון נזק לכליות. מיאלומה נפוצה כמעט תמיד מתחילה את דרכה כמצב שפיר יחסית בשם תא חד שבטי שמשמעותו לא נקבעה (MGUS).

MGUS, כמו מיאלומה נפוצה, מתאפיין בנוכחות של חלבוני M – המיוצרים על ידי תאי פלזמה חריגים – בדם. עם זאת, ב MGUS, הרמות של חלבוני M נמוכים יותר ולא גורמים להתרחשות נזק לגוף.

גורמי סיכון

גורמים שעלולים להעלות את הסיכון של מיאלומה נפוצה כוללים:

גיל – הסיכון למיאלומה נגרמת מעליה בגיל, רוב האנשים אובחנו בשלהי גיל 60.
מין – גברים נוטים יותר לפתח את המחלה מאשר נשים.
גזע – בעלי עור כהה נמצאים פי שניים בסיכון להתפתחות המיאלומה הנפוצה אבל גם בהירי העור.
היסטוריה – של תאים חד שבטיים בעלי משמעות לא נקבעו (MGUS).

תסמיני מיאלומה:

כאשר מתרחשים סימנים ותסמינים, הם יכולים לכלול:

• כאבים בעצמות, בעיקר בעמוד השדרה או בחזה
• בחילה
• עצירות
• אובדן התיאבון
• ערפול או בלבול נפשי
• עייפות
• זיהומים חוזרים ונשנים
• ירידה במשקל
• חולשה או חוסר תחושה ברגליים
• צימאון מוגבר

סיבוכים של מיאלומה

סיבוכים במחלת המיאלומה נפוצה כוללים:

זיהומים חוזרים ונשנים –

תאי מיאלומה מעכבים את היכולת של הגוף להילחם בזיהומים.

בעיות עצמות –

מיאלומה נפוצה יכולה להשפיע גם על העצמות, שמובילה לכאבים בעצמות, עצמות דלילה ועצמות שבורות.

ירידה בתפקוד כליות –

מיאלומה נפוצה עלולה לגרום לבעיות בתפקוד הכליות, כולל אי ספיקת כליות. nרמות סידן גבוהות בדם קשורים לעצמות שנשחקו שיכולות להפריע ליכולת של הכליות לסנן את הפסולת מהדם. החלבונים מיוצרים על ידי תאי מיאלומה יכולים לגרום לבעיות דומות.

ספירה נמוכה של תאי דם אדום (אנמיה) –

ככל שתאי המיאלומה דוחקים החוצה את תאי הדם הנורמליים, מיאלומה נפוצה יכולה גם לגרום לאנמיה ובעיות דם אחרות. אם הבדיקות מצביעות שיש מיאלומה נפוצה, הרופא ישתמש במידע שנאסף מבדיקות האבחון לסווג המחלה כשלב 1, שלב 2 או שלב 3 שלב 1 מציין מחלה פחות אגרסיבית ושלב 3 מצביע על מחלה אגרסיבית שעלולה להשפיע על העצם, כליות ואיברים אחרים. גם מיאלומה נפוצה עשויה לגרום לסיכון, דבר שמצביעה על האגרסיביות של המחלה שלך. שלב מרובה במיאלומה והגורמים לסיכון יכולים לסייע לרופא להבין את הפרוגנוזה ואפשרויות הטיפול. אם נתקלים בסימפטומים, הטיפול יכול לעזור להקל על הכאב, סיבוכי השליטה במחלה, כדי לייצב את המצב ולהאט את ההתקדמות של המחלה. ייתכן שלא יהיה צורך בטיפול מידי.

במידה ואובחנה מיאלומה נפוצה, אך אינם חווים סימפטומים כלל (עשני מיאלומה נפוצה), ייתכן שלא צורך בטיפול. עם זאת, הרופא יפקח באופן קבוע אחר המצב לשינוי סימני המחלה המתקדמת.
הדבר עשוי להיות כרוך בבדיקות דם ושתן תקופתיות. אם מתפתחים סימנים ותסמינים או שהמיאלומה הנפוצה מראה סימנים של התקדמות, יחד עם הרופא ניתן להחליט על התחלת הטיפול.

דרכי אבחון למיאלומה:

במקרים מסוימים, הרופא עשוי לזהות מיאלומה נפוצה בטעות מבדיקת דם שבוצעו למטרה אחרת. במקרים אחרים, הרופא עשוי לחשוד במיאלומה נפוצה שמבוססת על הסימנים והתסמינים.

בדיקות ונהלים המשמשים לאבחון מיאלומה נפוצה כוללים:

בדיקות דם –

ניתוח במעבדת הדם עלולה לחשוף את חלבוני M המיוצרים על ידי תאי מיאלומה. עוד חלבון לא נורמלי שמיוצר על ידי תאי מיאלומה – הנקרא ביתא-2- microglobulin – ניתן לזהות בזרם הדם.

הרופא יוכל להסיק דרך הבדיקה את רמת התוקפנות של המיאלומה.
בנוסף, לבדיקות דם יהיה צורך לבצע בדיקת תפקוד כליות, ספירת תאי דם, רמות סידן ורמות חומצת השתן שיכולים לרמוז לרופא על אבחנה מדויקת.

בדיקות שתן –

בניתוח של בדיקות שתן עשויים להופיע חלבוני M, המכונים חלבוני בנס ג'ונס שמזוהים בשתן.

בדיקת מח העצם –

הרופא עשוי להסיר דגימה של מוח עצם לבדיקה במעבדה. המדגם שנאסף עם מחט ארוכה מוכנסת לתוך עצם (שאיבת מח עצם ביופסיה).במעבדה, המדגם נבחן לנוכחות תאי מיאלומה.
בדיקות מיוחדות, כגון קרינה הכלאה באתר (FISH) יכולות לנתח תאי מיאלומה מראה את חריגות הכרומוזום שלהם. הבדיקות מבוצעות גם כדי למדוד את הקצב שבו תאי מיאלומה מתחלקים.

בדיקות הדמיה –

בדיקות הדמיה עשויות להיות מומלצת כדי לזהות בעיות בעצמות הקשורות במחלת מיאלומה נפוצה.
הבדיקות עשויות לכלול רנטגן, MRI, CT, או טומוגרפיה של פליטת פוזיטרונים (PET).

טיפול במיאלומה:

למרות שאין תרופה למחלת המיאלומה הנפוצה, עם תוצאות הטיפול טובות ניתן בדרך כלל לחזור לפעילות כמעט נורמלית.

אפשרויות טיפול סטנדרטיים כוללות:

טיפול ממוקד –

טיפול תרופתי ממוקד מתמקד בליקויים ספציפיים בתוך התאים הסרטניים המאפשרים להם לשרוד. ממקדים תרופות שחוסמות את הפעולה של חומר בתאי המיאלומה שמפרקים את החלבונים.
פעולה זו גורמת לתאי המיאלומה למות. שני התרופות מנוהלות דרך הוריד בזרוע.

טיפול ביולוגי –

תרופות טיפול ביולוגיות נעשה שימוש במערכת החיסונית של הגוף להילחם בתאי המיאלומה.
משפרים את הזיהוי של תאי מערכת חיסונית ותוקף את תאי סרטן.

כימותרפיה –

תרופות כימותרפיות הורגות תאים שנמצאים בצמיחה מהירה, הכוללים את תאי המיאלומה.
ניתן לתת תרופות כימותרפיות דרך הוריד בזרוע או בצורת גלולה. מינונים גבוהים של תרופות כימותרפיות משמשות לפני השתלת תאי גזע.

סטרואידים –

סטרואידים, מווסתים את המערכת החיסונית כדי לשלוט בדלקות הגוף. וגם פועלים נגד תאי המיאלומה. ניתן לקחת סטרואידים בצורת גלולה או דרך הוריד בזרוע.

השתלת תאי גזע –

השתלת תאי גזע היא הליך להחלפת מח העצם החולה עם מוח עצם בריא.לפני השתלת תאי הגזע,
תאי הגזע יוצרי דם נאספים מהדם, לאחר מכן ניתנים מינונים גבוהים של כימותרפיה כדי להרוס את מח העצם החולה, תאי הגזע הבריא מוחדרות לתוך הגוף, שבו הם נודדים לעצמות ומתחילה בנייה מחדש של מח העצם.

טיפול בהקרנות –

בטיפול זה משתמש בקרינת אנרגיה, כגון צילומי רנטגן, הגורם נזק לתאי מיאלומה ועוצר את הצמיחה שלהם. טיפולי הקרנות יכולים לשמש לכווץ במהירות את תאי המיאלומה באזור מסוים – למשל, כאשר אוסף של תאי הפלזמה חריגים בגלל הגידול (פלסמציטומה) זה גורם לכאב או להרס עצם.תאי הגזע לאחר שנאספו לאחר כמה חודשי של טיפול, עשוי לעבור השתלת תאי גזע מיד לאחר שהתאים נאספים ההשתלה עלולה להידחות עד לנסיגה, אם היא מתרחשת. בחלק מהמקרים, רופאים ממליצים על שתי השתלות תאי גזע לאנשים מסוג מיאלומה נפוצה. לאחר השתלת תאי הגזע, כנראה שהתקבל טיפול ממוקד או טיפול ביולוגי כטיפול אחזקה למניעת הישנות של מיאלומה נפוצה. אם מטופל לא מועמד להשתלת תאי גזע, הטיפול הראשוני הצפוי יכלול כימותרפיה בשילוב עם סטרואידים, טיפול ממוקד או טיפול ביולוגי.

במקרים מסוימים, רופאים ישתמשו בהשתלת תאי גזע מופחתת באנשים מבוגרים שמצב בריאותם טוב מאוד, אבל לא יכולים לסבול את השימוש במינוני כימותרפיה החזקים בהשתלת תאי גזע מסורת. הפחתת העוצמה או "מיני" השתלת תאי גזע משתמשים במינונים נמוכים יותר של כימותרפיה. אם המיאלומה חוזרת על עצמה או המטופל אינו מגיב לטיפול, הרופא עשוי להמליץ ​​על חזרה של קורס נוסף של הטיפול שעזר בהתחלה. אפשרות נוספת היא לנסות אחד או יותר מהטיפולים האחרים משמשים בדרך כלל כטיפול בקו ראשון, לבד או בשילוב.

סיבוכי ניתוח

בגלל המיאלומה הנפוצה עלולה להיגרם מספר סיבוכים, ייתכן שגם יהיה צורך בטיפול ספציפי לדוגמא:

כאבים בעצמות – תרופות לשיכוך כאבים, טיפול בהקרנות וניתוח עשויים לעזור בשליטה בכאבי העצמות.

סיבוכים בכליות – אנשים שנגרם להם נזק חמור לכליות ייתכן שיהיה צורך בדיאליזה.

זיהומים – הרופא עשוי להמליץ ​​על חיסונים מסוימים למניעת זיהומים, כגון שפעת ודלקת ריאות.

איבוד מסת עצם – הרופא עשוי להמליץ ​​על תרופות כדי לסייע במניעת איבוד עצם.

אנמיה – אם יש אנמיה מתמשכת, הרופא עשוי להמליץ ​​על תרופות כדי להגדיל את ספירת תאי דם האדומה.

רפואה אלטרנטיבית

אין תרופות חלופיות שנמצאו לטיפול במיאלומה, אבל הרפואה אלטרנטיבית עשויה להציע עזרה בהתמודדות עם תופעות הלוואי של מיאלומה ואיזון המחלה.

• דיקור סיני
• ארומתרפיה
• עיסוי
• מדיטציה
• טכניקות הרפיה

סיכום למחלה:

למיאלומה מספר סימנים אופייניים, הנובעים מהביולוגיה של הגידול הסרטני. תאי הפלזמה, שמתרבים בגוף באופן לא תקין, מייצרים נוגדנים בכמויות גדולות. מכיוון שהתא הממאיר הראשוני הוא תא יחיד, הנוגדנים המיוצרים ע"י תאי הפלזמה הממאירים זהים. ייצור מוגבר זה גורם לכמות גדולה של נוגדנים.כיוון שתאי הפלזמה מתרבים במוח העצם, הפגיעה הנפוצה תהיה בעצמות בשלב הראשוני של המחלה. בעיקר בצלעות ובגב. בגלל הפגיעה בתפקודם של תאי הדם הלבנים התקינים, החולים עלולים להיות רגישים לזיהומים. כשל של הכליות הוא סימפטום נוסף. עלולה להצטבר שקיעת נוגדנים בצורה של חלבון אמילואיד, ולגרום להופעת מחלת האמילואידוזיס. וכמובן עלייה ברמות הסידן בדם הנקראת היפרקלצמיה.

אבחנה של מיאלומה ניתן לבדוק בכמה אופנים: ע"י בדיקת שתן, ייצור רב של נוגדנים מצליח להסתנן לשתן, והחלק שמופרש נקרא חלבון בנס – ג'ונס. בצילומי רנטגן ניתן למצוא נגעים ליטיים ובמוח העצם ניתן לראות עליה של תאי הפלזמה. בבדיקות שואבים כמות קטנה ממוח העצם, שנמצא בעצמות האגן או בעצם החזה, והתאים עוברים לבחינה אצל המטולוג. במידה ומאובחנת כמות גבוהה של תאי פלזמה, ברמות לא תקינות, אבחון זה יכול להעיד על התרבות ממארת. בגיל מבוגר יותר קיימת שכיחות גבוהה של המחלה בשם MGUS- שמעידה על התרבות של תאי פלזמה, אבל נמוכה מזו של מיאלומה נפוצה ואין צורך בקבלת טיפול מיוחד, אך מומלץ לעקוב בכדי שבהלך השנים תהפוך למיאלומה ממשית. לרוב מהחולים המחלה מתקדמת באיטיות רבה, ואיננה דורשת טיפול עד לרמת הנוגדנים השבטיים בדם. החולים במיאלומה צריכים לקבל טיפול יעיל להגן על הגוף מפני זיהומים שעלולים לתקוף, הפחתת כמות הסידן במקרה של היפרקלצמיה, ומתן תרופות שמונעות את פירוק העצם.

שם בלטינית: Myeloma
שם באנגלית: Myeloma
שמות נוספים: מיאלומה נפוצה

מערכת שנפגעה: מח עצם, עצמות, ייצור תאי הדם