אלרגיה

אלרגיה היא תגובה חיסונית מופרזת של הגוף לגורם זר, אשר בטבע שלו אינו מהווה סכנה. אלרגיה מתרחשת כאשר המערכת החיסונית מזהה מזון, תרופה, קרם, משחה או צמח מסוים כגורם זר ומאיים החודר לגוף ומנסה להתגונן מפניו.

חומרים אשר מעוררים תגובה אלרגית נקראים אלרגנים. אלרגנים נפוצים כוללים דשא, אבקנים, אבק, לטקס (גומי), חיטה, סויה, חלב, ביצים, פירות ים, בוטנים, שומשום ואגוזי עץ וביניהם אגוזי מלך, קשיו, פקאנים ושקדים. אלרגיה המתפתחת בתגובה לאכילת מזונות אלרגנים היא תגובה מופרזת של מערכת החיסון לחלבונים הנמצאים באותו מזון, אותם היא מזהה בטעות כמסוכנים.

אופן השימוש:
מומלץ להגיע לקליניקת טבעוני לאבחון, התייעצות וטיפול טבעי כולל תזונה.
למידע נוסף ולהדרכה 03-5399000

התפתחות אלרגיה

כאשר מתפתחת אלרגיה מדובר בתהליך זהה ליצירת נוגדן כנגד גורם מזיק, רק שבמקרה זה מדובר בפיתוח של נוגדן שנקרא אימונוגלובין IgE, והגורם שנגדו מתפתחת התגובה האלרגית הינו חומר המצוי בסביבה, אשר לרוב אינו נחשב כגורם מזיק. חומר זה מכונה אלרגן. קיימים מגוון אלרגנים הגורמים להתפתחות אלרגיות שחלקן קלות יחסית וחלקן מסכנות חיים. התפתחות אלרגיה, חומרתה והסימפטומים שלה משתנים מאדם לאדם, על פי נטייה תורשתית.

אלרגיה מתחלקת לכמה סוגים על פי :

• סוג האלרגן הגורם למחלה.
• עונת השנה בה מתפרצת האלרגיה.
• תגובה אלרגית עלולה להתרחש כתוצאה ממגע, בליעה או שאיפה של אלרגן, ועשויה להופיע בדרגות חומרה שונות.

אלרגיה למזון לעומת רגישות למזון או אי סבילות למזון

ההבדל בין אלרגיה לבין רגישות או אי סבילות למזון הוא בתגובת הגוף. ברגישות או אי סבילות למזון תגובת הגוף למזון נגרמת על ידי מערכת העיכול, בעוד שבתגובה אלרגית למזון מערכת החיסון היא שאחראית על תגובת הגוף כלפי הגורם הזר. תגובה של מערכת החיסון עשויה להיות קטלנית ביותר ועלולה להתרחש אפילו עקב חשיפה מינימלית ביותר לאלרגן.

רגישות למזון ואי סבילות למזון הינן תופעות נפוצות יותר מאלרגיה למזון, המשפיעה רק על כ-4% מהאוכלוסייה הבוגרת. אלרגיה יכולה להתפתח בכל גיל למזונות שאכלת לפני ולא עוררו שום תגובה חיסונית בעבר. כל סוג של מזון עלול לגרום לתגובה אלרגית, אך קיימים מספר סוגי מזונות, אשר מהווים טריגר לכ-90% מכלל התגובות האלרגיות. סימפטומים של תגובה אלרגית למזון כוללים נפיחות של הלשון, הגרון או השפתיים, כאב בטן, גירוד, אורטיקריה – זוהי פריחה או נקודות אדומות על העור שמופיעות לפתע, סחרחורות ושוק אנפילקטי – זוהי תגובה אלרגית חריפה וכלל גופית.

רגישות למזון או אי סבילות למזון הינן תגובות פיזיות אשר מערבות את מערכת העיכול בלבד, מתרחשות בהדרגתיות ואינן מסכנות חיים. תגובות אלה עשויות להופיע לאחר אכילת מזון אליו רגישים או מחוסר היכולת לפרק ולעכל מזון כלשהו. תגובות אלה נבדלות מתגובה אלרגית בכך שאינן מערבות את מערכת החיסון. אי סבילות למזון יכולה להיות תופעה זמנית בלבד, אשר לרב מופיעה על רקע רכיב מסוים או תוסף הנמצא במזון, או על רקע חוסר באנזימים מתאימים הדרושים לפירוק אותו מזון. כמויות מזעריות של מזון מסוים לרב לא יגרמו לתגובה של העיכול.
סימפטומים של רגישות למזון או אי סבילות למזון עשויים לכלול קשיי עיכול וביניהם כאבי בטן, גזים או נפיחות בבטן, בחילה, הקאות, שלשול, עצירות, צרבת, עייפות, כאבי ראש, פריחות על העור וגירודים. סימפטומים אלה עשויים להופיע בסמוך לארוחה ועד שעות לאחר אכילת המזון, אך ללא חשש משוק אנפילקטי מסכן חיים.

סוגים נפוצים של אלרגיות למזון:

אלרגיה לחלב – נחלקת לשני תתי סוגים:

1. רגישות לחלבון החלב.
2. רגישות ללקטוז (סוכר החלב).

אלרגיה לחלב היא אחת מסוגי האלרגיות השכיחות ביותר בילדים. הגוף מזהה את החלבונים שבחלב (בד"כ מדובר בחלבון קזאין ובחלבון מי הגבינה) כגורמים מזיקים, מכאן שבעת מגע עם חלב ומוצריו נוצרת תגובה אלרגית. כתוצאה מהתגובה האלרגית עלולים להופיע תסמינים תוך דקות ספורות או אפילו לאחר כמה שעות.

הסימפטומים עשויים לכלול:

סימפטומים מתונים יותר כמו תגובה אלרגית בעור, חרחורים בעת הנשימה, הקאות ובעיות עיכול. במקרים נדירים עלול להתרחש שוק אנפילקטי, אשר מסכן חיים. אלרגיה לחלב נגרמת מחלב פרות, עיזים וחיות אחרות, כלומר לא מדובר בסוג מסוים, כיוון שהחלבונים המצויים בסוגי חלב שונים נבדלים במבניהם. אדם האלרגי לחלב צריך להימנע מצריכת חלב ומוצריו, וכן מצריכת מוצרי מזון המכילים חלבון חלב. כמו כן כדאי שימנע גם ממגע עם מוצרי ניקוי וקוסמטיקה המכילים חלב/לקטוז.
אלרגיה לביצים –
ברוב המקרים של אלרגיה לביצה, האלרגיה היא רק לחלבון (היותר נפוצה), או רק לחלמון.
תגובה אלרגית עשויה להתרחש תוך דקות אחדות עד שעות לאחר אכילת ביצים. התסמינים עשויים להיות מתונים כדוגמת פריחה על העור והקאות, עד כדי תגובה נדירה וחמורה יותר של שוק אנפילקטי.
בישול הביצה יכול לסייע במקרים של אלרגיה, אז חל שינוי במבנה החלבוני שגורם לאלרגיה, אך יש לבדוק זאת בזהירות. על אף שלאנשים עם רגישות לביצים מומלץ להימנע לחלוטין מביצים, כיוון שביצה טרייה כמו גם ביצה מבושלת, עלולות לעורר תגובה אלרגית וכן גם משום שלא ניתן להפריד באופן מוחלט את החלמון מהחלבון.
אלרגיה לביצה היא אחת מסוגי האלרגיות השכיחות ביותר בילדים מאשר במבוגרים. לרוב, היא נעלמת כבר לפני גיל ההתבגרות, אך במקרים מסוימים ממשיכה גם בבגרות.

אלרגיה לבוטנים –

נפוצה ביותר בקרב בילדים. ישנם חלבונים רבים המצויים בבוטנים הגורמים לתגובה אלרגית בעת מגע או בליעה, אשר עלולה להיות רצינית ביותר גם אם מדובר בצריכה של כמות בוטנים מזערית.
עד כה נמצאו רק חלק מהחלבונים, אשר גורמים לאנפילקסיס כתוצאה מצריכה של בוטנים. שאריות של בוטנים עלולות להימצא במגוון של מוצרים, ולכן יש לנקוט משנה זהירות. אלרגיה לבוטנים היא אחד מהגורמים השכיחים ביותר להתקפי אלרגיה חריפים, מכאן, רצוי כי האדם יישא עליו באופן קבוע אפינפרין להזרקה בכל עת. גם אם אדם סבל מתגובה אלרגית קלה בעבר הוא נמצא בסיכון לפתח תגובה אלרגית קשה יותר בעתיד. ברוב המקרים הרגישות היא כרונית ונמשכת לאורך כל החיים, אך ישנם גם מקרים של ילדים שהתגברו על הבעיה. כמו כן אחים/אחיות צעירים נמצאים בסיכון גבוה לפתח גם כן רגישות לבוטנים.

אלרגיה לאגוזים –

אלרגיה לאגוזים היא תגובה שיכולה להתפתח לאגוז עץ מסוג אחד או למגוון רחב יותר. תחת ההגדרה של אגוזי עץ נכללים אגוזי מלך, פקאנים, קשיו, פיסטוק, אגוז ברזיל.
אלרגיה לאגוזים שכיחה בקרב ילדים ומבוגרים וידועה כרגישות חמורה העלולה לגרום לאנפילקסיס. אלרגיה לאגוזי עץ עלולה להיות כרונית, אך עם זאת ידוע כי ישנם ילדים שהתגברו על הבעיה. אחים של אנשים עם אלרגיה לאגוזים נמצאים בסיכון גבוה לפתח גם הם רגישות לאגוזים.

אלרגיה לסויה –

אלרגיה לסויה מופיעה לרוב בקרב תינוקות וילדים. ברוב המקרים מדובר בהתקף קל, אך במקרים נדירים עלולה להתרחש תגובה אלרגית חמורה. סויה היא אחד המרכיבים הכי נפוצים בתעשיית המזון, ניתן למצוא אותה במרבית המוצרים ומכאן שקשה מאוד להימנע מצריכת מזון המכיל סויה. ישנם מספר חלבונים בסויה שנמצאו כגורמים לאסטמה אלרגית.

אלרגיות פחות שכיחות כוללות:

אלרגיה לתירס –

מדובר במקרה נדיר מאוד וקשה לאבחון. ברוב המקרים נגרמת תגובה אלרגית חמורה ביותר, העלולה להתעורר גם אם התירס מבושל. חשוב לזכור שבמקרה של אלרגיה לתירס יש להימנע גם מצריכת תירס על נגזרותיו השונות וביניהן פופקורן, קורנפלור וסירופ תירס, אשר נמצא במאכלים מעובדים רבים.

אלרגיה לשמרים –

שמרים קיימים בצורות שונות, חלקם משמשים לתעשיית המזון וקיימים גם סוגים של שמרים בגוף האדם. אלרגיה לשמרים עשויה להתפתח כתוצאה מחוסר איזון כימי או ביולוגי בגוף, אשר מאפשר צמיחת יתר של שמרים. קנדידה היא סוג של צמיחת יתר של שמרים.

אלרגיה לבשר –

אלרגיה לבשר אדום, הידועה גם בשם "Alpha-gal allergy", היא מאד נדירה, על אף אחוזי צריכת הבשר הגבוהים בעולם. אלרגיה לבשר יכולה להתפתח בכל אחד משלבי החיים. בדרך כלל אותו אדם האלרגי לסוג בשר מסוים, נמצא בסיכון גבוה לפתח רגישות לעוף ובשר על כל סוגיהם.
בניגוד לאלרגיות אחרות למזון, אשר הסימפטומים שלהם יופיעו לרוב דקות לאחר צריכת אותו מזון אלרגני, סימפטומים של אלרגיה לבשר יופיעו לרוב בין 3 ל-6 שעות מצריכת הבשר.

אם התסמינים מתפתחים לאחר כמה דקות מצריכת הבשר, מדובר ברגישות לחלבון שבבשר. אם מתפתחים סימפטומים רק לאחר כמה שעות, אז ככל הנראה מדובר ברגישות לאלפא-גלקטוז, הפחמימה הנמצאת בבשר ולא לחלבון עצמו. התגובה האלרגית עשויה להיות פנימית או חיצונית, כתלות באופן החשיפה לאלרגן.

אלרגיה לשוקולד –

שוקולד מכיל רכיבים רבים ותוספות שונות ולכן לעיתים מפרשים אלרגיה המתפרצת לאחר אכילת שוקולד כאלרגיה לקקאו אך בעצם, זו יכולה להיות אלרגיה לכל אחד ממרכיבי חטיף השוקולד, כמו למשל אלרגיה לחלב, ללקטוז, לאגוזים, לסויה וכו'.

אלרגיה לדבש –

אלרגיה לדבש היא נדירה ולמעשה לרוב מדובר באלרגיה לפולן הדבורים ולא לדבש עצמו. מי שסובל מאלרגיה לדבורים או לפולן (אבקנים של פרחים) עלול להפגין סימפטומים בתגובה לאכילת דבש. ברוב המקרים, אלרגיה לדבש אינה נחשבת חמורה או מסכנת חיים, והטיפול בה הוא קל יחסית. אך עם זאת ישנם מקרים בהם מתרחש שוק אנפילקטי, הכל תלוי ברגישות של אותו אדם.

אלרגיה לפירות:

אלרגיה לעגבניות –

מדובר בסוג נדיר של אלרגיה. מחקרים הראו כי אכילה של עגבניות טריות גרמה לאלרגיה. לעומת זאת אכילה של עגבניות מבושלות לא השפיעה במיוחד, כנראה לאור הסיבה כי הגורם הינו החלבון (לקטין) המצוי בעגבנייה, אשר פעילותו מנוטרלת כתוצאה מהבישול (עדיפות לבישול בסיר לחץ).

אלרגיה לאבוקדו –

אלרגיה לאבוקדו אינה נפוצה כל כך. קיימים מספר סוגים, וביניהם אלרגיה אוראלית, המתבטאת באזור הפה השפתיים והגרון, ונחשבת לפחות חמורה. כמו כן קיים קשר בין אלרגיה לאבוקדו לבין אלרגיה ללטקס וכן בין אלרגיה לאבוקדו לבין אלרגיה לפירות אחרים.

אלרגיה עונתית:

אלרגיה עונתית מכונה גם בשם קדחת השחת (Hay Fever) ומלווה בנזלת אלרגית (שקופה), גרד בעיניים, קשיי נשימה, גודש באף ובתסמינים נוספים המזכירים התקררות. אלרגיה אביבית זו מופיעה כתגובה לשינויים עונתיים המתבטאים בפריחת עצים, פרחים ומדשאות ובעת תהליך ההאבקה.

אלרגיות נוספות:

אלרגיה לניקל –

אלרגיה לניקל היא אחד מהגורמים הנפוצים ביותר לאקזמה. אלרגיה לניקל עשויה להתפתח בכל גיל, והיא נפוצה יותר בקרב נשים. אלרגיה מסוג זה יכולה להופיע כתוצאה ממגע ראשוני עם ניקל או להתפתח לאחר שנים של מגע עם ניקל. ברגע שהתפרצה האדם האלרגי יסבול מרגישות כרונית לניקל כל חייו.

אלרגיה לזרע –

אנשים שאלרגיים לזרע של אדם אחד, ברוב המקרים יפתחו אלרגיה לזרע באופן כללי. התגובה האלרגית מתפתחת לאחר מס' חשיפות לאלרגן שהוא החלבון שנמצא בזרע. ניתן לגלות זאת רק אם נוזל הזרע בא במגע עם הדם שלהם, מה שעשוי לקרות בעת ניתוח, זיהום או טראומה.

אלרגיה לקור –

מדובר בסוג של אורטיקריה הקשורה לחשיפה לטמפרטורות נמוכות. אנשים צריכים להימנע ממגע עם מים קרים או מחשיפה לאוויר קר, אשר עלול לגרום לתופעות אלרגיות קלות כמו גם עשוי לגרום לתגובה חמורה. חשיפה מלאה של כל הגוף לטמפרטורה נמוכה עלולה לגרום להלם, עילפון ועלולה להוות סכנת חיים ממשית. אלרגיה לקור עשויה להיות ראשונית או משנית, כלומר היא נגרמת כתוצאה ממחלה המשפיעה על המערכת החיסונית. ברוב המקרים, אלרגיה לקור פוגעת בילדים ובבני נוער, כאשר הסיבה אינה ידועה ועלולה להימשך כמה חודשים ואף שנים.

אלרגיה לבושם –

קיימים סוגים רבים של ניחוחות, אך רק חלק קטן מהם גורם לאלרגיה. קבוצת הסיכון כוללת תינוקות שהמערכת החיסונית שלהם אינה מפותחת  מספיק, חולים הסובלים מאסטמה, אנשים מבוגרים הסובלים ממחלות כרוניות ואנשים אשר סובלים ממגוון אלרגיות נוספות. אלרגיה לבשמים מתפתחת בעקבות חדירה של האלרגן לעור והיקשרות שלו עם חלבון שנמצא בעור.

אלרגיה לדשא –

מתפרצת בעיקר בסוף האביב ובעונת הקיץ. אלרגיה לדשא עשויה להיות תורשתית ויכולה להתפתח בכל גיל. אלרגיה לדשא יכולה להיגרם ממגוון סיבות:

• שאיפה של אבקנים שנמצאים בדשא.
• מגע ישיר עם הדשא.
• חשיפה לחומרים רעילים אשר נעשה בהם.
  שימוש לגידול הדשא, כגון: חומרי הדברה, דשן וקוטלי עשבים.

אלרגיה ללטקס –

נגרמת כתוצאה מתגובה לחלבונים מסויימים המצויים בגומי טבעי, אשר מיוצר מנוזל המגיע מעץ הגומי. אלרגיה ללטקס יכולה להיות מקומית או מערכתית ומופיעה לרוב אצל אנשים שבאים עמו במגע בתדירות גבוהה, כמו למשל צוותי רפואה. כמו כן, אלרגיה ללטקס יכולה להתפתח בקרב קבוצות סיכון שונות, ביניהן אנשים שסובלים מאקזמה או מטופלים שעברו ניתוחים או פרוצדורות פולשניות ועוד.
אלרגיה לקונדום מופיעה על רקע אלרגיה ללטקס, במקרה כזה יש להשתמש באמצעי מניעה חלופיים או לחפש קונדום העשוי מחומרים אחרים.

גורמי אלרגיה

הסיבות לפתח אלרגיה מתחלקות לסיבות סביבתיות, ביולוגיות ותורשתיות:
אלרגנים הנישאים באוויר וחודרים אל הגוף דרך דרכי הנשימה, עשויים לגרום להתפתחות אלרגיות שונות כמו אלרגיה לקרדית האבק, לאבקנים של פרחים, לקשקשים או שיער של בעלי חיים או לעובש (לנבגים של עובש). אלרגיה יכולה להופיע לאחר נשיכה או עקיצה של בעל חיים, אשר באמצעותן חודרים ארס או חיידקים אל זרם הדם, כדוגמת עקיצות יתושים או דבורים.
כמו כן, אלרגיות יכולות להתפתח לאחר מגע עם חומרים העשויים לגרום לתגובה אלרגית, כגון לטקס, צבע שיער, סבון, אבקת כביסה, חומרי ניקוי כמו כלור ועוד.

מזונות מסויימים הגורמים לתגובה אלרגית בעת מגע או בליעה, כוללים:

מוצרי חלב, ביצים, בוטנים וכו'. נטילת תרופות מסוימות בדרך אוראלית או דרך מגע עם העור, כמו למשל אנטיביוטיקה ופניצילין במיוחד.
קיים גורם תורשתי המשפיע על הנטייה לפתח אלרגיה. אלרגיה עצמה היא אינה תורשתית, אלא הנטייה לפתח אלרגיה היא שעלולה לעבור בתורשה. ילדים שהוריהם אלרגיים, נמצאים בסיכון גבוה יותר לפיתוח אלרגיה שעלולה אף להיות חמורה יותר.

סימפטומים של אלרגיה

אלרגיה עשויה להתבטא במגוון תסמינים, חלקם קלים וחלקם קשים, המשתנים בהתאם לסוג האלרגן. אלרגיה הנגרמת מגורם הנישא באוויר, עלולה להשפיע על מערכת הנשימה, כיוון שהאלרגן חודר לגוף דרך דרכי הנשימה ומכאן שהוא בא במגע עם האף, הגרון והריאות, וגם על העיניים, החשופות גם הן לאלרגן.

תסמינים של אלרגיה

תסמיני אלרגיה יכללו דלקת בעיניים, נזלת אלרגית, צפצופים, כאבים בסינוסים וכו'.
אלרגיות למזון או לכל דבר הנכנס דרך הפה למערכת העיכול, משפיעות על סביבת הפה, השפתיים, הלשון ודרכי העיכול. התסמינים העלולים להופיע כוללים: כאבי בטן, שלשולים, בחילות והקאות, וכן עשויים להופיע גירויים ועקצוצים באזור הפה והלשון. בנוסף, עלולים להופיע תסמינים אחרים הקשורים לגירויים בעור או תסמינים קשים יותר המשפיעים  על מערכת הנשימה וגורמים להתנפחות של הלשון, השפתיים ודרכי הנשימה. אלרגיות הנגרמות ממגע ישיר עם העור מתבטאות בתסמינים עוריים הכוללים: פריחה, אדמומיות, התנפחות של העור, אקזמה, אטופיק דרמטיטיס) אסטמה של העור), ועלולות אף להשפיע על דרכי הנשימה.

תסמינים של אלרגיה למזון:

אלרגיה לחלב – סימפטומים עשויים להופיע לאחר דקות ספורות או לאחר כמה שעות מזמן צריכת מוצרי החלב.

סימנים המופיעים באופן מידי כוללים: צפצופים, גירויים בעור והקאות.

תסמינים אחרים שמתפתחים לאורך זמן כוללים: שלשולים, כאבי בטן, נזלת, שיעול ועוד.

אצל תינוקות עלול להתפתח קוליק.

אנפילקסיס עשוי להופיע יחד עם התופעות הקלות, אך לאחר זמן מה עשוי להתדרדר ולהגיע למצב שמסכן חיים.

אלרגיה לביצים –

תסמינים מופיעים לרוב מיד לאחר אכילת ביצים והם כוללים דלקת עור, בעיות בעיכול וכן בעיות בנשימה כגון: קוצר נשימה, נזלת אלרגית ולחץ בחזה. קיימת סכנה להיווצרות אנפילקסיס, שהיא תגובה יותר נדירה של אלרגיה לביצים.

אלרגיה לבוטנים –

סימפטומים עלולים להתפתח באופן מידי לאחר אכילת בוטנים ועשויים להתבטא בקוצר נשימה, נזלת, גירודים ועקצוצים בפה ובגרון, אדמומיות, גירוד והתנפחות של העור והיצרות של דרכי הנשימה. כמו כן, חשוב לציין כי אלרגיה לבוטנים היא הגורם הנפוץ ביותר להיווצרות אנפילקסיס.

אלרגיה לאגוזים –

סימפטומים עשויים לכלול: התנפחות של הגפיים, פריחה, אדמומיות ורגישות של העור. עשויים להופיע קשיים בנשימה, כאב בגרון, גירוד בעיניים, נזלת, או בעיות בעיכול כגון: שלשולים וכאבי בטן.

אלרגיה לסויה –

מתבטאת באדמומיות וגירוי בעור, עקצוץ בפה, התנפחות של חלקים בפנים או בכלל הגוף, כאבי בטן ובחילות וכו'.

אלרגיה לשומשום –

במקרים קלים יותר מופיעה פריחה על העור המכונה אורטיקריה, תחושת עקצוץ או גירוי בפה.
במקרים קשים מתרחשת תגובה חריפה של שוק אנפילקטי.

אלרגיה לשמרים –

תגרור סימפטומים כדוגמת פריחה, כאבי בטן, שלשול, נפיחות בפנים ועוד. אם השמרים חודרים דרך דפנות המעיים ומגיעים לדם, עלולים להופיע תסמינים כדוגמת עייפות, קוצר נשימה, דלקת פרקים, כאבי שרירים וכו'.

אלרגיה לבשר –

התסמינים כוללים: התנפחות של הפנים, הלשון והגרון, בחילות והקאות, שיעול, אדמומיות מסביב לשפתיים, עצירות או שלשול ועוד. תגובה אלרגית חמורה לבשר היא נדירה מאוד.

אלרגיה לבצל –

התסמינים משתנים לפי צורת החשיפה לאלרגן, כלומר עשויה להתפתח אלרגיה כתוצאה ממגע של הבצל עם העור או מהשפעתו על העיניים והנשימה. כתוצאה מאלרגיה לבצל יופיעו תסמינים, כדוגמת ריפלוקס, פצעים בפה ובלשון, בחילות, אסטמה, גירויים בעור וכדומה.

אלרגיה לשוקולד –

תסמינים עשויים להופיע באופן מידי או עד כשעה לאחר האכילה והם מתבטאים בצורות שונות, כאשר חלקם משפיעים על מערכת העיכול, כגון: בחילה, הקאות וכאבי בטן, וחלקם משפיעים על דרכי הנשימה כגון שיעול וקוצר נשימה, נזלת אלרגית. בנוסף, עשויה להופיע גם אקזמה בעור. תופעה חמורה יותר עשויה להיות אנפילקסיס הכוללת דפיקות לב מהירות, חרדה, בלבול, התנפחות של הפנים ועוד תסמינים העלולים לסכן חיים.

אלרגיה לדבש –

התסמינים השכיחים הינם: נזלת, עיניים דומעות, עקצוץ בגרון, התנפחות הפה והלשון, גירודים,
בחילות והקאות ועוד. בנוסף עשויה להתפתח דלקת בעור ועלולים להופיע כאבי ראש, אשר יחד עם סימפטומים נוספים, עשויים לגרום לסיבוכים כמו זיהומים והיחלשות של המערכת החיסונית.

אלרגיה לעגבניות –

סימפטומים מופיעים בד"כ מיד לאחר החשיפה לאלרגן, והם כוללים: אקזמה בעור, פריחה, נפיחות בפנים, בעיות עיכול, שיעול, נזלת ועוד. במקרים נדירים, עלולה להופיע תגובה חמורה יותר ומסכנת חיים.

אלרגיה לאבוקדו –

עשויים להופיע סימפטומים כדוגמת עקצוצים ונפיחות בפה ובגרון, קשיים בבליעה, קלקול קיבה, כאבי בטן, שלשולים, גירויים בעור, כאבי ראש וכו'.

תסמינים של אלרגיה עונתית –

עשויים לכלול גירודים, פריחה, נזלת אלרגית, גודש באף, התעטשות, שיעול ועיניים דומעות.

אלרגיות נוספות:

אלרגיה לניקל –

מתבטאת כאקזמה באזור בו נגע הניקל בעור. מופיעה פריחה מקומית, המלווה בגרד ובשינויים בצבע העור. כמו כן, האזור עלול להיות נגוע בשלפוחיות ונגעים הדומים לכוויות, כתלות בחומרת התגובה האלרגית.

אלרגיה לזרע –
התסמינים הנפוצים הינם גירוי מקומי, כאב, שריפה, גירוד, אדמומיות ונפיחות באזור איבר המין. חבורות עלולות להופיע בפנים ובגפיים. כאשר התגובה החמורה ביותר, אך גם נדירה, הינה אנפילקסיס, שעשויה להופיע לאחר 30 שניות עד שעה בערך מזמן החשיפה לאלרגן. אצל נשים התופעות עשויות להיות מקומיות, אך יש כאלו שאצלן תתרחש תגובה אלרגית הכוללת את כל הגוף.

אלרגיה לבושם –

עשויה להתפתח פריחה על הפנים והידיים, גירוד, אדמומיות ונפיחות של האזור בו נגע החומר האלרגני. עלולות להופיע תופעות כגון: בעיות בדרכי הנשימה, בעיות נוירולוגיות כמו כאבי ראש, סחרחורות ובלבול, וכן דלקת עיניים וכדומה.

אלרגיה לדשא –

אלרגיה לדשא נגרמת מכמה סיבות ומכאן שלכל סיבה ישנם סימפטומים שונים. במקרים של אלרגיה לדשא, מגע ישיר עם דשא עלול לגרום לאורטיקריה, גירוד בעור ואטופיק דרמטיטיס.

שאיפה של אבקנים עלולה לגרום לנזלת אלרגית, לאסטמה ולדלקת של הלחמית בעין.

סימפטומים של אלרגיה כוללים:

סימפטומים של אלרגיה נעים בין סימפטומים קלים ומקומיים כדוגמת גרד עז, אדמומיות בעור וסרפדת, לסימפטומים מערכתיים וקשים יותר כגון: פריחה מפושטת, דופק מהיר, גירוד בעיניים ובגרון, שיעול, נזלת אלרגית, קשיי נשימה ושוק אנפילקטי. אנשים עם רגישות גבוהה ביותר עלולים לסבול מאנפילקסיס, הלא הוא שוק אנפילקטי המסכן חיים, אשר יופיע תוך שניות לאחר חשיפה לאלרגן אליו הם רגישים. יש לציין כי התסמינים עשויים להצביע על מחלות אחרות, ועל כן יש להיבדק אצל מומחה לאלרגיה, הלא הוא אלרגולוג, כדי לקבוע האם אכן מדובר באלרגיה.

סיבוכים של אלרגיה

שוק אנפילקטי, הנקרא גם אנפילקסיס, הינו התגובה החמורה ביותר שיכולה להתרחש לאלרגיה, בעקבותיה יש לפנות לטיפול רפואי מידי. שוק אנפילקטי עלול להופיע עקב אלרגיות למזון, פניצילין, לטקס או עקיצות חרקים.
שוק אנפילקטי היא תגובה מסכנת חיים בה חווים קשיי נשימה כתוצאה מהיצרות דרכי הנשימה והתנפחות הגרון. בנוסף, עשויים להופיע גם תסמינים כדוגמת לחץ בחזה, פריחה אדומה ומגרדת ואף להתדרדר לכדי סימפטומים חריפים יותר כמו מצב של הלם ואיבוד הכרה. תגובה אלרגית קלה או בינונית בעבר היא אינה הבטחה לתגובה זהה בעתיד, כלומר חשיפה נוספת לאותו אלרגן עלולה לעורר תגובה קשה יותר.

אסטמה –

אדם הסובל מאלרגיות נמצא בסיכון גבוה יותר לפתח אסטמה, כיוון שאסטמה מתפתחת כתוצאה מתגובה של המערכת החיסונית לחשיפה לאלרגן הנמצא בסביבה. ישנן מספר דרכים לטיפול באסטמה אלרגית: סטרואידים הניתנים באמצעות משאף או זריקה. נטרול האלרגן או הפחתת החשיפה אליו עשויים למנוע את הופעת התסמינים או להפחית את תדירות התרחשותם.

אטופיק דרמטיטיס –

אטופיק דרמטיטיס זוהי אקזמה בעור העלולה להתפתח כתוצאה מאלרגיה למזון, לחיות מחמד או קדחת השחת.

סינוסיטיס –

דלקת בסינוסים ידועה כסיבוך שכיח של נזלת. דלקת סינוסיטיס נוצרת מהצטברות נוזלים עקב חסימה בסינוסים, אשר כתוצאה מכך עלול להתפתח זיהום. דלקת בסינוסים הנמשכת זמן רב נקראת סינוסיטיס כרוני, במקרה זה יהיה צורך בטיפול אינטנסיבי יותר.

מיגרנות –

בעת תגובה אלרגית למזון, משתחררים היסטמינים אשר אצל חלק מהאנשים גורמים להופעת מיגרנות.

אלרגיה אחרת –

אדם אשר אובחן כסובל מסוג מסוים של אלרגיה, נמצא בסיכון גבוה לפתח אלרגיה נוספת.

דלקת אוזניים או דלקת ריאות –

אדם שאלרגי לחיות מחמד, לעובש או שסובל מתופעה שנקראת "קדחת השחת", נמצא בסיכון גבוה יותר ללקות בדלקות אוזניים או ריאות.

אורטיקריה –
אלה הן חבורות אדומות ומגרדות, המופיעות כתגובה למגע עם מזון מסוים, עקיצות חרקים או נטילת תרופות. אנשים הסובלים מאורטיקריה עשויים לפתח אנגיודמה – מצב בו ישנה התנפחות של השכבות העמוקות בעור והיווצרות של עיוותים בעור. במקרה שישנה נפיחות באזור הגרון, האדם עשוי ללקות בשוק אנפילקטי.

פוליפים באף –

פוליפים מתפתחים כאשר יש זיהום בממברנות הנמצאות בשכבה הפנימית של האף. הפוליפים עשויים להיות גדולים או להופיע בקבוצות, ומכאן שהם עלולים להפריע לחוש הריח ולנשימה ובמקרים מסויימים גם עלולים לגרום לסינוסיטיס כתוצאה מחסימה של הסינוסים.

אבחון אלרגיה

ברוב המקרים, ניתן לאבחן ע"י בחינה יסודית של ההיסטוריה הרפואית או ע"י בחינה של תסמינים המופיעים כתוצאה מחשיפה לחומרים אלרגניים. ניתן לחשוד שמדובר באלרגיה כאשר מופיעים סימפטומים האופייניים לתגובה אלרגית, וכן אם התופעה חוזרת על עצמה בכל חשיפה לאותו חומר (אלרגן).

בדיקות אלרגיה:

בדיקת דם –

זוהי בדיקה יעילה לגילוי הסיכון לפתח תגובה אלרגית קיצונית או כאשר מתעורר חשד לרגישות לאלרגן נדיר. בבדיקת דם מודדים את כמות נוגדני ה- IgE (אימונוגלובולינים) בדם, המיוצרים ע"י המערכת החיסונית כתגובה לאלרגן. תוצאות הבדיקה מוצגות בסולם מדידה של 0-6, מתוצאה שלילית ועד רגישות גבוהה ביותר בהתאמה.

Challenge Tests –

בבדיקה זו ניתנת כמות קטנה של אלרגן בשאיפה או בבליעה. משתמשים בבדיקה זו כאשר רוצים לבדוק רגישות למזון או תרופות.

בדיקת אלימינציה –
זוהי בדיקה שבה מורידים כל פעם מרכיב אחר מהתפריט, ובודקים האם המצב הבריאותי השתפר. עפ"י זה ניתן לזהות את הגורם הבעייתי. בדרך נהוג לנהל יומן כתוב על מנת לבחון את השינויים החלים כאשר מוסיפים לתפריט מזון נוסף.

בדיקות עוריות לזיהוי אלרגיה:

בדיקת הזרקה של אלרגן לעור–

זוהי הבדיקה הראשונה שנעשית למציאת האלרגן. בבדיקה זו מחדירים באמצעות מחט כמות קטנה של האלרגן דרך העור, ובודקים אם מופיעה תגובה אלרגית. במקרה של תגובה אלרגית, העור מסביב לאזור בו נגעה המחט, ישנה את צבעו לאדום, וכן יופיעו נפיחות וגרד. מבחן זה נחשב בטיחותי לביצוע לכל שכבת גיל ואפילו לתינוקות, כיוון שמדובר בהחדרת כמות מזערית של אלרגן. עם זאת בדיקה זו אינה מתאימה למי שלוקה באקזמה חמורה או למי שלוקח אנטי היסטמינים.

מדבקות על העור –
בדיקה המשמשת לגילוי הגורם לאקזמה. בבדיקה זו ישנה כמות קטנה של אלרגן, המצויה על דיסקים מתכתיים קטנים, והם מודבקים על העור למשך 48 שעות תחת פיקוח ובקרה למקרה שתתפתח תגובה אלרגית.

בדיקה תת-עורית –

בבדיקה זו מבצעים כמה חתכים קטנים בעור ומטפטפים עליהם נוזל המכיל את האלרגן, אשר חודר אל תוך העור. אם מתפתחים סימפטומים של אדמומיות וגרד באותו מקום, זה מצביע על תגובה אלרגית כתוצאה מהחשיפה לאלרגן.

טיפול באלרגיה

טיפול באלרגיה כולל טיפול קונבנציונלי, אשר בו ניתנות תרופות נגד אלרגיה במגוון דרכים – משחות, כדורים וזריקות. כמו כן קיים גם טיפול טבעי.

תרופות לאלרגיה –

גורמות לצמצום חומרת התגובה של מערכת החיסון ועשויות לסייע לטיפול במשך וחומרת התסמינים, אך הן לא יכולות לרפא את האדם מהאלרגיה לתמיד. התרופות צריכות להיות מותאמות לסוג האלרגיה ותסמיניה. למשל הן יכולות להיות בצורת ספריי (אם מדובר בטיפול בנזלת אלרגית), משחות, כדורים, טיפות עיניים וכו'. תרופות לאלרגיה מכילות אנטי היסטמינים או סטרואידים.

זריקות נגד אלרגיה –

אנשים הסובלים מתגובות אלרגיות חמורות, כדוגמת שוק אנפילקטי או שחוו תגובה אלרגית קשה ומסכנת חיים בעבר, צריכים לשאת באופן קבוע מזרק אפינפרין – תרופה שיש להזריק באופן מידי עם הופעת תגובה אלרגית. זריקת אפינפרין מטפלת בסימפטומים ומפחיתה את הסכנה הכרוכה בהתקף אלרגי. עם זאת עדיין יש צורך להגיע לטיפול רפואי בחדר מיון, על מנת למנוע את חזרתם של התסמינים כתוצאה מהתפוגגות השפעת התרופה.

זריקה נגד אלרגיה –

בשיטה זו משתמשים כאשר שאר התרופות לאלרגיות לא נמצאו יעילות במידה מספקת, או אם מדובר באלרגיות קשות. הטיפול מצריך סדרה של זריקות סטרואידים הניתנות כל כמה שנים.

טיפול אלטרנטיבי –

תרכובות צמחים שונות העשויות להקל על משך הופעת הסימפטומים או על חומרת ההתקף. תחת הקטגוריה של טיפול אלטרנטיבי נכנסות גם תרופות הומאופתיות ותרופות סבתא.

מניעה של אלרגיה

מניעה של תגובה אלרגית תלויה בסוג האלרגיה. מה שעשוי לסייע במקרה של רגישות למזון למשל,
לאו דווקא יעזור במקרה של אלרגיה עונתית. זיהוי האלרגן הוא קריטי להמשך הטיפול, כלומר תחילה יש לברר מהו הגורם המזיק ולאחר מכן למצוא דרכים למנוע או להפחית את החשיפה אליו.

דרכים למניעת אלרגיה כוללות:

ניהול יומן –

ניהול יומן מהווה דרך אפקטיבית לגילוי הגורם או הגורמים להחמרה בסימפטומים. בעזרת רישום עקבי ייתכן ויהיה ניתן למנוע את ההתקף האלרגי הבא או לצמצם את תכיפות הופעותיו.

הימנעות מהאלרגן הספציפי –

גם אם מקבלים טיפול מומלץ להימנע מהגורם אשר מפעיל את התגובה האלרגית. חוץ מהאלרגנים עצמם, ישנם גורמים נוספים שעלולים לגרום להופעת תגובה אלרגית או להוביל להחמרה, כמו למשל הימצאות בטמפרטורה קיצונית או מצבים של לחץ נפשי. אם מדובר במצב של אלרגיה למזון מסוים, יש לקרוא את התווית שעל גבי האריזה, ולבדוק שהמוצר לא מכיל את האלרגן.
אם מדובר במצב של אלרגיה לחומרים הנישאים באוויר, זה יותר בעייתי להימנע ממגע עימם, ולכן יש להשתדל למשל להימנע מהצטברות אבק או תאי עור מתים של חיות מחמד בשטחי הבית.

צמיד התראה רפואי –

שימוש באמצעי זה נעשה כאשר מדובר באדם הסובל מתגובה אלרגית חמורה המסכנת חיים ואינו יכול לתקשר בעת ההתקף. כך אנשים המצויים בקרבתו והצוות הרפואי יכולים להיות מודעים למצבו וכיצד להיערך במקרה חירום.